העורב מתיבת נוח

יצאנו לחונכות אישית בעניין מכירת משאיות. הגענו ללקוח ותיק, בעלים של חברת הפצה, שעוסק גם בחקלאות.

עוז שכח את הנוהל שלפיו הוא מציג אותי כ"גורם חיצוני שמלווה את החברה", ואני לא פציתי פה, כי אינני נוהג להתערב בעבודתם של אנשי המכירות.

הלקוח, איש מבוגר, גס רוח, בוטה מאוד, שמשתמש בביטויים שאינם מתאימים לפייסבוק... אפילו לא לוואטסאפ...

בעיצומו של תהליך המכירה, הלקוח קוטע את עוז, מפנה אלי מבט בוחן ושואל: "ומה תפקידך בכוח?"

עניתי, כנדרש: "אני גורם חיצוני שמלווה את הנציגים של החברה".

"אבל אתה נראה לי יותר מורה", הוא ענה.

"זה נכון", עניתי לו. "עסקתי לא מעט בהוראה" (בינתיים הכול נכון).

הלקוח לא מרפה ממני ומתעניין: "מה לימדת?"

כאן נתקעתי. מה יכולתי לענות? "מכירות"?? הרי כל הרעיון הוא שהלקוח לא יודע מה תפקידי בסיטואציה.

אחרי התלבטות קצרצרה נפלטה לי התשובה: "תנ"ך"... חשבתי שיירד ממני.

"תנ"ך, אתה אומר. אז תגיד לי, למה העורב מתיבת נוח נענש, ומה היה העונש?"

זהו. פה כבר נתקעתי סופית.

מאיפה אני צריך לדעת שבתיבת נוח היה עורב, ושהוא נענש??? על היונה עם עלה הזית ידעתי, אבל עורב??

מי שהציל אותי היה עוז. מסתבר שיש לו ידיד שהוא רב. עוז התקשר מיד אל הרב וקיבל הסבר מעמיק על תפקידו של העורב.

מסתבר שהעורב נשלח ראשון לבחון אם כלו המים, אבל הממזר לא חזר לתיבה... עונשו היה, למיטב זיכרוני, שהוא מתרבה דרך צרכיו.

לפי דעתי, מגיע לו!